קטע מהספר

אודות הכותבים

הספר "בין מטאטא לשוקת"

הספר "זות ולום"

אהבת ישראל

◄◄ מתוך הספר:

"בין מטאטא לשוקת"

מפגש בין מטאטא לשוקת, אינו דבר של יום ביומו,

וכל הקורא בספר זה ירצה מן הסתם לדעת,

מה טעם מצאנו להפגישם.

אך לפני שנגבב מלים סתם, נביא מהכתוב

דברים המפרשים מהו מטאטא ומהי שוקת

ואפילו נסתיע בדברי  אותו חכם סיני זקן.

על מטאטא ושוקת  מינוח ופולקלור

הסבר מילוני:

מטאטא (המילון העברי המרוכז, אברהם אבן שושן, עמ' 365)

מכבד, חבילה של שבטים מאגדים יחד לנקוי הרצפה מאבק ולפנוי אשפה......

שוקת (שם, עמ'  704 ) ר' שקת

שקת (שם, עמ' 740)

1. משקע קעור ומארך באבן או בעץ וכדומה להשקות בהמות.

2. קערה עמוקה לצרכי בית שונים

פתגמים על מטאטא ושוקת

מטאטא

פתגם ערבי:

אם רואים מג'נון (משוגע) רוכב על מטאטא, צריך להגיד לו מאברוק על הסוס

פתגם בלדינו:

לעולם אל תעבירו מטאטא דרך החלון למישהו היקר לכן. בעשותכם כך העברתם לו את כול צרותיכם תשרפו קליפת בצל והבטחתכם לעצמך סגולה של עושר .

מקור גרמני:

מכשפה חכמה יכולה לרקוד גם בלי מטאטא

מקור אירי:

מטאטא ישן מכיר הכי טוב את הפינות המלוכלכות

סמלים בחלומות:

אם אתה רואה מטאטא פירושו: שינוי לטובה

שוקת

אפשר להביא סוס לשוקת אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות

עד כאן ערכים מילוניים, מינוח סמלי ופולקלוריסטי    ומכאן דברינו שלנו.

כשקראתם  את הכתוב למעלה ודאי שמתם לבכם להבדל המהותי-הערכי שבין המטאטא לשוקת:

1. המטאטא הוא "אחדות של", איגוד, לכידות.

2. המטאטא מנקה לכלוך.

3. המטאטא יתרונו בותק שלו.

4. המטאטא הוא סמל לשינוי.

והשוקת?

1. השוקת היא ההפך מלכידות, לה עצמה יש יותר ממובן מילוני אחד (ר' למעלה)

2. השוקת מכילה דבר מה אמורפי, היא אמנם יכולה ל"שים גבולות"  אך באיזה שימוש? מים לסוסים או כלי בישול במטבח?

3. הדוגמה של הסוס מסבירה כי השוקת היא כלי שתועלתו באפשרות שמשתמשים בו – אם הסוס לא ירצה לשתות  הלך על השוקת.... ר"ל שהשוקת לכשעצמה אינה חשובה., בלי שמישהו ירצה להשתמש בה, היא חסרת תועלת.  רק אם מאן-דהוא בחר להשתמש בה והדגש הוא כמובן על הבחירה אישית. השוקת  היא סבילה. לא פעילה מעצם הגדרתה, בשונה מהמטאטא.

מספיק עם ה"דרש"?

אנחנו מניחים שמשהו בהבנת מהות המפגש הבלתי אפשרי הזה, כבר ברור לקורא – הספר ינסה לתאר מצב המוביל מדמיון הקהילה  למטאטא עד לבחירתה להיות שוקת.

ולמי שצריך מטאפורות נוספות:

הספר אמור לתאר התפתחות  בין תקופה בה ברור היה שכל אחד אחראי לנקיון בסביבתו וכתוצאה מכך הכל נקי  - תקופת המטאטא

לבין תקופה שרבים וטובים העדיפו את השוקת

וכדי שכל הקורא בספרנו יקבל 10 בהבנת הנקרא, נוסיף ונמנה את תכונותיה של השוקת, קרי העשורים האחרונים בחיי הקבוץ:

 – תרצו  השוקת היא, מקור מים חיים אפשר לשתות ממנה

- תרצו אפשר להשתמש בה בבית ככלי בישול למשפחה

-         תרצו אפשר להשתמש בה לשימושים ביתיים אחרים.

כך או כך, הדגש הוא על השימוש הביתי. כידוע "ביתו של אדם הוא מבצרו".

- "רגע, רגע," - אנחנו שומעים אותכם זועקים: "ומה אם האפשרות הראשונה שהצעתם? 'מקור מים חיים!'"

לא שכחנו, מבחינתנו זה רק מעיד על הפלורליזם המאפיין את תקופת השוקת.

- "ומה אתם מתלהבים מתקופת המטאטא: ה"קולקטיביות הרעיונית, הז'דנוביזם" הכל היה טוב בה? הסיפורים על הפטיפון שבבוידם במקלחת, הגיעו גם אלינו או סיפורי הבזבזנות במימון הקיבוץ לנסיעות לביקור הורים במצ'ו-פיצ'ו, רק כדי לשמור על הכלל שהכל נעשה בדברו –  אנחנו שומעים אותכם רוטנים.

אמת . חיינו מלאים אורות וצללים גם בתקופת המטאטא גם בתקופת השוקת...

 לטוב, לרע, יש בהס הכל בשתיהן    ומי אנחנו שנשפוט?

- ומה עם החכם הסיני?  - תשאלו – לא שכחנו אותו. גם  תורו יגיע.

ועכשיו אחרי שקצת הסברנו על מהות המפגש בין מטאטא לשוקת, לא נותר לנו אלא לאחל הנאה לקוראים ותודה לרבים שאפשרו את כתיבת הספר וממשיכים לשקוד על קיומה של הקהילה.

          במפגש הראשון בין המטאטא לשוקת המתח היה קשה מנשוא.

המטאטא ניצב בפינת החדר השמאלית, סמוך לחלון והשקיף החוצה בדממה. הנוף, מרהיב ככל שיהיה, לא ממש ענין אותו. כל מעיניו היו מרוכזים בבוז שחש כלפי השוקת. הגב שהפנה אליה אמר הכל.

השוקת, עמדה במקום טוב באמצע, כמתחוי זרוע מדלת הארון הפתוחה. לאחר שחייכה בשביעות רצון אל בבואתה המשתקפת במראה הצמודה אל צידה הפנימי של הדלת, החלה לחטט בקדחתנות בנבכי הארון.

גבו של המטאטא, הפגין ניכור, אך אוזניו היו כרויות לצלילי מעשיה של השוקת.

-         באיזו זכות את מחטטת בארון – תבע לדעת

-         בזכות אבות – חרצה לשון השוקת ממשיכה בעיסוקה.

-         חוצפנית! – קרא המטאטא – מה לך ולזכות אבות? – הוא עדיין לא פנה אליה, אך חושיו הסולדים ממהותה, התחדדו והלכו.

-         מצאתי! – הכריזה השוקת

קולות המשיכה והשליפה שעלו מהארון, כמעט גרמו למטאטא להסתובב אך בשיקול דעת מהיר הכריע לטובת הפגנת הניכור.

-         מצאתי מצאתי – צהלה השוקת – ניחשתי שחינו סר והוא טמון אי שם עם שאריות טכסטיל שעבר זמנם.

-         מצאת מה? – לא התאפק המטאטא וזרק את שאלתו בחירוק שינים.

-         את "דיוקנו של קיבוץ" כמובן – ענתה  - ועכשיו הוא שלי.

-         בשום אופן לא! – קרא תיגר המטאטא – הוא שלי. כולו. למי אם לא לי זכות היוצרים עליו.

-         הוא בפירוש קניין רוחני שלי – בתפנית חדה הסתובב המטאטא אל השוקת ושלח ידיו אל "דיוקנו של קיבוץ" – כולו שלי – קרא בקול גדול.

-         טוב, אם אתה דוקא מתעקש – התחנחנה השוקת – בוא נסכים שחציו שלך וחציו שלי.

-         אין פשרות – צעק המטאטא – כולו שלי.

-         אתה לא מסכים לפשרה? או.קי., אני יודעת להתעקש לא פחות,. כולו שלי !! - צעקה ברוח קרב.

ומיד מבלי לתת את הדעת היו השניים שקועים במשיכה ובמריטה, בסחיבה ובחטיפה.

-         הרגעו חביבי – נשמע לואט לו קול בעל מבטא זר. – שניכם תובעים בעלות על "דיוקנו של קיבוץ" ומרוב להיטות אתם מסכנים אותו. עוד רגע קט והייתם קורעים אותו לגזרים.

השנים נפנו אל הדובר וראו לפניהם זקן סיני  מן הסתם חכם, מדבר אליהם. לצידו עמדו שני תלמידיו. השנים הצמידו את כפות ידיהם לאפם והחוו קידה בזה אחרי זה בפני המטאטא והשוקת.

-         אני קומ-קוטו – אמר הראשון

-         אני קק-טו-סו – אמר השני

המטאטא והשוקת המופתעים קדו גם הם והוסיפו מנוד ראש מברך לחכם הסיני.

-         איך הגעתם לכאן – שאלו

-         התשובה היא האם נועיל לכם – אמר המורה הזקן.

-         תועילו לנו? במה?

-         במציאת פתרון לשאלה, למי שייך "דיוקנו של קיבוץ" – אמרו השלושה

-         כולו שלי – אמר המטאטא – אין כאן ויכוח

-         רק חציו שלך - הצטחקה השוקת

-         מדוע שלא נשאל אותו בעצמו – הציע המורה

-         איך – אמרו המטאטא והשוקת – אפילו להשמיע קול אינו יכול. עבר עליו הכלח – הוסיף המטאטא בקול חנוק מדמעות.

-         אינו יכול – פסקה השוקת – אין לו זכות להביע דעה. הוא כל כך מיושן וארכאי. תראו איך הוא נראה. יבש, עבש וללא רוח חיים.

-         ואם נצליח לעורר אותו, תסכימי לשמוע מה יש לו להגיד – שאל קומ-קוטו

-         תצליחו לעורר אותו – שמח המטאטא – איך? כל הנסיונות שלי לעוררו רק הביאו לגסיסתו – השלים ביבבה.

-         אל תדאג – אמר קק-טו-סו – המאסטר שלנו מומחה גדול. – תנו לו להתרכז ובעוד רגע תראו ותשמעו איך החיים חוזרים אל דיוקנו של קיבוץ.

מתוך כבוד גדול הרכינו המטאטא והשוקת את ראשיהם בפני הסיני הזקן. לא עבר רגע והם שמעו :